<h1>ספר מצות זמניות הלכ' סוכה שער רביעי</h1>
<h2>דף מו.</h2>
חובה לברך על ישיבת סוכה אקב"ו לישב בסוכה. ואמנם בשני לילות הראשונים של חג יסדר אותה בקידוש. ואמרו בזה אמר רב אשי חזינא לרב כהנא דמסדר להו כולהו אכסא דקידושא. ומברך תחלה בפ"ה, אח"כ אשר בחר בנו מכל עם, אח"כ לישב בסוכה, אח"כ שהחיינו [נ"ו ע"א]. וביום בשני ימים טובים הראשונים שהוא חייב לברך אח"כ לישב בסוכה קודם שישתה. ולא יחשב זה הפסקה בין הברכה ובין השתייה, מפני שכל דבר שיש בו מצוה אינו הפסקה. וכשברך לישב בסוכה הוא לצורך (הסוכה) [הסעודה]. וכל מה שהוא לצורך סעודה אינו הפסקה. והוא כענין [ברכות מ' ע"א] שאומר הבא מלח הבא לפתן. וזמן הברכה בשאר ימי החג נהגו אנשי האנדלוס לברך לישב בסוכה כל עת שיכנס לסוכה וישב בה, שהם סומכים זה לפסוק בסוכות תשבו, כיון שהישיבה היא המצוה, אם כן כל זמן שישב בה עושה מצוה, וחייב לברך עליה. ולפי זאת הדעת צריך שיברך מעומד ומיד ישב, כשאר מצות שצריך לברך עליהן עובר לעשייתן. אבל חכמי צרפת והראב"ד ורבינו יונה פסקו שאינו צריך לברך אלא לעת האוכל, כי הם יבינו בסוכות תשבו כענין וישב יעקב מענין דירה ולא מענין ישיבה. ובירושלמי [פ"ב ה"י] אמרו עוד בסוכות תשבו כמה דאיתמר וירשתם אותה וישבתם בה. וזה הדעת הנכון. ועיקר הדירה הוא האוכל, לכן עיקר מצות הסוכה היא לאכול בה. וא"צ לברך אלא כשיכנס לאוכל. ונמשוך לזה הדעת שיברך מיושב, שכיון שהוא קודם שיאכל עובר לעשייתן המצוה הוא בהתחילו לאכול. לכן אין אנו מוכרחין לברך מעומד.
